הלוויה התקיימה ב 22.11.2020
בבית העלמין של רמת השרון צומת מורשה

הספד של יורם כפכפי לאימו בעת הלוויה

אמא,
חייך לא היו חיים קלים, מגיל צעיר נאלצת להתמודד עם קשיים גדולים ויכולת להם.
כבר בגיל שלוש התייתמת מאימך, סימה, עליה השלום שנפטרה בלידת אחיך זיגי ז"ל. אביך סאלו (שלמה שעל שמו קראת אותי) לא ידע להעניק לך את האהבה שכה היית זקוקה לה.
בגיל 12 נאלצת לברוח עם אחייך: ברטה, טוני, מקס וזיגי זיכרונם לברכה, דרך גגות הבניינים מאימת האספסוף הנאצי.
בגיל 14 עלית ארצה בזכותו של אביך שהיה ציוני ונאלצת להתמודד עם שפה חדשה, סביבה חדשה ואקלים חדש. הפרוטה לא היתה מצויה ונאלצת לצאת לעבודה כמלצרית במסעדה ובבתי קפה. חלית בטיפוס ובצהבת ומאז התמודדת כל חייך עם בריאות לקויה.
ברחת מהבית ועלית עם קבוצת הצופים שלך לקיבוץ חניתה הצעיר ועבדת שם בפרך, ונאלצת להתמודד בניתוק מאביך שלא ראה בעין יפה שהתאהבת בחלוץ צעיר ותפרן, אבא שלנו שלידו תבואי עוד מעט לנוח.
ארבע שנים אבא היה מגויס למלחמה בנאצים וארבע שנים ארוכות חיכית לו שישוב וכל הזמן הזה עבדת ע"מ לפרנס את עצמך וכדי להכין את הקן המשפחתי. המשכת גם ללמוד ואפילו עברת קורס עזרה ראשונה ע"מ לתת סיוע ראשוני לנפגעים בתל אביב.
אבא התגייס לפלמ"ח ואח"כ לצה"ל ואת היית העוגן של המשפחה, לאבא, ליורם שנולד ואח"כ גם לי. עברתם לגור בשכונת ספר - יד אליהו בתל אביב שם ירו פורעים ערבים אל תוך דירתכם.
גם כשנסענו עם אבא בשליחות לארה"ב המשכת גם שם לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. לימדת עברית וגם יזמת מכירה של חפצי אומנות ישראלים בוואשינגטון. היית לכולנו בית, אם ורעיה.
כשחזרנו ארצה התמנית כאם בית במעון עולים של אקדמיים ובאמת שימשת גם להם כאם וכיד מכוונת בארץ חדשה. במקביל היית מורה פרטית לאנגלית לילדי השכונה ורבים מחבריי שלמדו ב"חוג למתקדמים" חבים לך את האנגלית שלהם... לחברותייך קיימת חוג לאנגלית שפעל 15 שנה.
כשהיית כבת 79 עברת ניתוח מעקפים קשה בליבך וההתאוששות ממנו היתה קשה לך אך המשכת לשאת בעול. נקודות האור ששימחו אותך תמיד היו הנכדים וברבות הימים גם הנינים.
אחרי פטירתו של אבא לפני כעשר שנים המשכת להיות המוקד והגורם המאחד של המשפחה. השנים חלפו החיים נעשו קשים יותר ויותר. לויידה הטובה סייעה בידיך במיומנות ככל שיכלה. בתקופה האחרונה סבלת סבל רב ועתה, ימים ספורים לפני שמלאו לך מאה שנים – הלכת לעולמך.
כעת את יכולה סוף סוף לנוח. נוחי על משכבך בשלום אמא. כולנו כאן, לעולם, לא נשכח אותך.

הספד שקרא אמנון כפכפי לאימו בעת הלוויה

סבתא,
זה לא סוד שמצידך כבר היית מוכנה לעזוב אותנו, שהספיק לך. האמת היא שזה נכון כבר שנים, אבל השנה האחרונה הייתה קשה לאין שיעור. זה הופך את התחושות למורכבות יותר. אני נורא עצוב לאבד אותך, אבל רווח לי לדעת שאת לא סובלת יותר, שאחרי זמן רב כל כך, גופך הסכים לשחרר אותך מהכאב והקושי שסבלת.
ראיתי את הרגע הזה בעיני רוחי כבר שנים. נדמה היה כל כך הרבה פעמים שתעזבי אותנו, שקשה לספור ולהזכר בכולם עכשיו. אבל היית חזקה ובכל פעם התאוששת.
למרות זאת, זה עדיין תפס אותי לא מוכן ועכשיו אני מוצא את עצמי לא יודע מה לומר. כל כך הרבה חוויות ורגעים מכל חיי שוטפים אותי, החל מילדותי המוקדמת ועד היום. בכל תקופה בחיי היית איתי, חלקת איתי, עיצבת אותה ואותי. הקשר בינינו לא דומה לאף קשר שהיה לי, אני מלא על כך בהודיה גדולה.
אני אזכור אותך כל עוד אני זוכר מי אני.
אני אוהב אותך
עמר

הספד שקרא עמר כפכפי בעת הלוויה

סבתא
לפרדה ממך אני כבר חודשיים בערך מתכוננת, בעצם בכל פעם כשאני אצלך אני אומרת לך את המילים שחשוב לי שתדעי.
ובכל זאת ההודעה הזאת – שאת כבר אינך... תפסה אותי לא מוכנה.
מנסה להגיד ולנחם את עצמי שזה לטובה, ועכשיו את יכולה לנוח, וכבר לא סובלת, אבל קשה לי סבתא, קשה לי מאד.
ועוד יותר קשה לי שהימים עוברים והשגרה משתלטת על חיי, ואני לא יכולה לעצור את הכל ואת כולם.
אני רוצה להישאר באבל עליך, אני רוצה להרגיש כל הזמן את הגעגוע אליך ואני לא רוצה להמשיך הלאה.
כשאני חושבת מה הייתי עושה אם היתה לי עוד הזדמנות לפגוש אותך כשאת במיטבך הייתי מחבקת חזק, אבל לא חזק מדי, הייתי אומרת כמה אני אוהבת ובעיקר המון המון תודה.
תודה לך על כל כך הרבה דברים, תודה על האוזן הקשבת, על הסודות שלי ששמרת, שבטחת בי וסיפרת לי דברים שנשארו רק של שתינו, על זה שתמיד ידעתי שיש מישהי שתעשה הכל על מנת לעזור לי ולהקל עלי.
אז תודה.
זכיתי שהיית סבתא שלי.
אני אוהבת אותך המון ולתמיד.

תמר

הספד שקראה תמר לסבתא אסתר שהוקרא בסוף השבעה