הספדים לשלום:

אבא היקר,
נולדת בליטא אך ימי ילדותך בגלות כמעט לא היו זכורים לך. עלית לארץ כשהיית בן 9, גדלת בארץ, למדת בבית החינוך בתל אביב, עברת הכשרה בדגניה ובכנרת, וקבוצתך יסדה את קיבוץ גינוסר. הכשרת את הקרקע לבניית שדה התעופה בן גוריון. הצטרפת להגנה ואז לתע"ש (לימים התעשייה הצבאית) התגייסת לבריגדה היהודית ועם קום המדינה שוב לתע"ש עד שיצאת לפנסיה בשנת 1981.
אבל מעל לכל יזכרו אותך כי פשוט היית מקסים. לכולם. עם חיוך זורח איחלת בוקר טוב, למשפחה, לשכנים, לחברות שלי מהכיתה, ובאופן כללי, לכל מי שעבר לידך.
ראית זכות בכך שיכולת לתרום לכל אחד מכישוריך, חכמתך וזמנך.
שברת והקמת קירות, בנית מעץ רהיטים וצעצועים, אספת מציאות כדי לבנות מהם משהו טוב יותר. סיפרת לכולנו בהטעמה את סיפורי המורה זאב, ושרת את שירי הארץ האהובים עלייך.
כשהעליתי לראשונה את המחזמר דוד - בנית לבקשתי את אבני החושן עבור הנביא שמואל כך שידלקו ויאירו כאשר יפגוש הנביא לראשונה את דוד.

למרות שנולדתי כשהיית כבר בן 52, מעולם לא הרגשתי שיש לי אבא מבוגר או זקן. היית אבא נהדר, לימדת את כולנו דרך ארץ למבוגרים ולצעירים, לנשים ולגברים. רק מילים יפות דיברת, לא פגעת או העלבת איש. ראית את הטוב שבכולנו. ואהבת אותנו כמו שאנחנו מבלי לנסות לתקן.
גם את עופר בן זוגי קיבלת ואפילו קראת לו "השותף של ירון".
עמדת בכל ההבטחות שהבטחת, שיתפת אותנו ברגשותיך, היית השראה לכולנו בכל היוזמות שלקחת על עצמך מבלי לבקש עזרה מאיש. ובאופן מיוחד לימדת אותנו מה זאת אהבה, בדרך בה אהבת את אמא למעלה משישים שנה.

הזדקנת באצילות בגיל מאוחר מאוד, מבלי לעורר סערות. אט אט וידאת שנוכל לעמוד בזכות עצמינו, ובגיל מופלג לו זוכים רק אנשים/מלאכים כמוך, בגיל 95 עזבת אותנו. בשיבה טובה ולאחר חיים מלאים בכל טוב.

אתמול עמדנו אמא ואני ליד מיטתך, הבטת בנו מבעד למסיכת החמצן והרגשנו שזוהי שעת פרידה. אמרתי לך שאנחנו אוהבים אותך ומשחררים אותך.
ואף היתה לי הזדמנות אחרונה לומר לך ביחידות את המילים האלו:
"אבא, אתה עשית כל-כך הרבה טוב לכל-כך הרבה אנשים כל-כך הרבה זמן. מגיע לך שעכשיו יהיה לך טוב, שתוכל לנוח בשלווה. אבא, אני אוהב אותך."

כשעה מאוחר יותר הצטרפת אל הוריך ואחיך שוודאי מתגעגעים אלייך מאוד. גם אנחנו מתגעגים.
אבא, אתה חי בזכרונות שלנו, בסיפורים, בתמונות, בסרטים… אנחנו נתגאה בך, נספר בשבחיך, ונעניק מן המורשת שלך לדורות הבאים.

באהבה בלתי נגמרת,
ירון

קרא: ירון כפכפי

שלום בעלי,
בעוד חמישה ימים ב-11 לינואר, נציין 62 שנות נישואין. השנים הרבות יחד הפכו אותנו לגוף אחד. היום אני מרגישה כאילו כרתו איבר מאיברי גופי.

כאשר הכרנו, היית כבר אב לבנך הבכור רמי, ואילו אני הייתי בת 19. למרות שבני משפחתי התנגדו לנישואין בינינו - אני ידעתי כבר אז שאין גברים כמותך, ושלא אוותר עלייך בעד שום הון שבעולם. צדקתי. בזה אחר זה התאהבו בך כל מי שפגש אותך.
אתה היית לי בעל נפלא. שמרת עלי, דאגת לי, טיפחת אותי. רצית שאלמד פיתוח קול. היית לוקח אותי לשיעורים ומחכה בחוץ עם אבי, בנינו הקטן, עד שיסתיים השיעור.
היית הגיבור שלנו: שחית כל בוקר, השתתפת בצעדות, נסעת לכל מקום באופניים עד גיל 90. היית השראה עבור כולנו וכנראה שבמיוחד עבור בנינו גילי ששוחה, רץ ורוכב כמוך.
אהבת את הארץ. אהבת לשיר שירי ארץ ישראל. כשנולד לנו ירון בן הזקונים לימדת אותו שירים והבאת לו מתנות ליום ההולדת, לא פעם בשנה - אלא פעם בכל חודש.
נולדו לנו נכדות ונכדים. חיתנו נכד אחד וחגגנו הולדת שלוש נינות.

קשה היה לראות אותך דועך, אתה שלא אהבת להיות חולה, שהסתרת ממני כל פצע, כי תמיד היית בטוח שהכל יעבור ויחלוף. נחמתי היחידה היתה למראה פניך הקורנים משמחה כאשר קראת לי בשמי. "עליזה! עליזה!" שמי הידהד ברחבי בית האבות בו גרת, ועד הרגע האחרון שמחת לקראתי.

שלום, קשה היא הפרידה, אך בליבי אני יודעת ומרגישה כי אתה תמיד איתי, שומר עלינו מלמעלה.

קראה: עליזה כפכפי

אבא,
משחר ילדותי אני זוכר אותך עם כלי עבודה ביד.
הכל היית עושה בעצמך בשתי ידיך. מתיקון הטנדר-פז'ו בתחילת שנות החמישים ועד לבניית קרוסלה, וצעצועים לגן של אמא.
אתה היית השראה בשבילי כל חיי.
למדתי ממך להמציא רעיונות חדשים, ליזום, לחפור, לחרוש, לבנות, ולפתור כל בעיה שמתעוררת בכוחות עצמי.
תמיד ידעתי שאתה ואמא תהיו בסביבה.
גם כשצריך עוד זוגות ידיים כדי לקטוף מלונים בנביעות, וגם כשצריך לשמור על הילדים, הנכדים שלך.
אבא,
היו לך חיים טובים וארוכים, ולמרות שהפרידה עצובה, אני מלא הערכה על השנים הארוכות בהן זכיתי לאבא כמוך.

נזכור אותך תמיד,
אבי

קרא: אבי נביעות

אבא שלי,
״אבינו״, אתה שימשת לנו מודל לחיקוי, אבא שתמיד שמח לעזור, אבא שתמיד אפשר לסמוך עליו. אבא שיודע לתקן כל דבר, שיסע, ויקח ויחזיר ותמיד בחיוך מלא שמחה.
רק כשהתבגרנו, הבנו עד כמה החינוך שלך שנתפש אצלינו כמובן מאליו, הוא יוצא דופן במציאות הישראלית.
התייעצתי איתך בכל דבר, ולמדתי ממך להיות מי שאני היום.
היום כשאתה מצטרף אל הוריך ואחייך אתה האחרון שחותם את דור הנפילים של בוני הארץ. חיית את בניין הארץ ונהנית מכל כביש חדש או גשר חדש. הקשבת לחדשות בכל הזדמנות ולקחת ללב את חיי המדינה כחלק ממשפחתך.
סיפרת לנו מסיפורי מורשת חייך, אך מעולם לא כפית עלינו את דעותיך. לימים הבנתי שאתה דוחף אותנו מאחור ומשאיר את ההגה בידינו להוביל את דרכינו.
את ילדיי שלי חינכתי בהשראתך, אני בטוח שמשפחתי מוקירה אותך על כל השנים המאושרות שזכינו לחגוג ולהנות ממך.
גם הדרך בה נפרדת מאיתנו היית איטית ועדינה. במהלך 15 השנים האחרונות העברת בכל פעם עוד קצת מן האחריות שלך לאחד מאיתנו, ועשית זאת כמו שחינכת אותנו בנועם ובשלווה ללא מהומות וזעזועים.

זיקנתך לא ביישה את נעוריך.
גם המטפלת ג'אן, וגם האחיות המסורות מבית האבות נפלו בקסמך, וידעו להעריך את הנימוסים, האדיבות והנעימות שאפפו אותך תמיד.

קשה להיפרד, אך כמו שאהבנו אותך כל חייך, נמשיך לאהוב אותך כל חיינו ונזכור אותך תמיד.

אוהבים אותך אבא,
גילי, טרייסי, עידן וקרן.

קרא: גילי כפכפי

טקס סיום השבעה לשלום:

אבא,
בשבעת הימים האחרונים הסתבר לנו, המשפחה הקרובה, שכל אשר אנו מרגישים והרגשנו במשך עשרות השנים שגדלנו יחד איתך, היה ידוע ומשותף לכולם. כל אלה אשר הגיעו לחלוק לך כבוד, גם אלה שלא הכרנו, מספרים בהתפעלות איך אתה היית מקדים שלום לכל אחד ואחת, מחלק קומפלימנטים בטבעיות, ומרים את היד גבוה-גבוה לשלום לכל שכן ומכר.
היכולת שלך להישאר ילד, בחור, צעיר בנפש נובעת מהיכולת המופלאה שלך להתיידד וליצור מערכת יחסים חדשה עם צעירים שלא הרגישו שהם צעירים ממך.
אבא, גם אם השנים האחרונות היו קשות מאוד לך ולנו, החברים והמכרים הרבים אשר הגיעו בשבעת הימים האחרונים, סיפרו לנו מה הם חושבים וזוכרים ממך. כמוהם, אנו זוכרים אותך כפי שהיית בכל עשרות השנים שאנו חיים. בחיי היום-יום, בטיולים, בים ובכל רגע.
אבא שלנו, אנחנו אוהבים אותך כולנו.

12/1/2011
קרא: גילי כפכפי

השלושים

טכס גילוי המצבה - "השלושים" יתקיים ביום שישי, ה-4 בפברואר

בשעה 13:00 בבית העלמין קריית שאול.

לאחר הטכס, נעלה זכרונות בביתם של עליזה ושלום כפכפי,
רח' ברזיל 10, רמת אביב, תל אביב.

שלום בעלי היקר,
שלושים יום עברו בלעדיך. אנו ממשיכים להרגיש כאילו אתה עדיין כאן. מחכה לי בבית ההורים. קם לקראתי בשמחה. קשה לי להגיד "שלום ז"ל".

כל תמונה שלך היא יקרת ערך. אנו מסתכלים עליה וחושבים כמה היית "בן-אדם". כל השכונה הכירה אותך, את הנימוסים שלך והנחמדות והאדיבות שלך אל כולם.

בכל יום אני מודה לאלוהים על כך שמשפחתינו מלוכדת ומאוחדת, ואני יודעת שזה קרה בזכותך. תמיד המשפחה היתה הדבר הכי חשוב בעינייך, ואת המורשת הזו העברת גם לילדים שלנו.

אני מתייעצת איתך בליבי בכל דבר שעולה בדעתי, כמו בזמנים ההם שהיינו משפחה קטנה, רק שנינו והילדים.
אנחנו כל הזמן חושבים עליך. נזכרים בשירים שאהבת, מצטטים אותך ויודעים בכל רגע מה בדיוק היית אומר אם היית איתנו.

לא נפסיק לאהוב ולחשוב עליך,
באהבה,
אשתך עליזה

4/2/2011
קראה: עליזה כפכפי

אבא,
הכל כבר נאמר בזמן ה"שבעה" ובשלושים הימים והלילות שעברו מאז.

משפחתי ואני זוכרים איך היינו מתקשרים בדרכינו מאילת לתל אביב לדבר איתכם. בעוד אנחנו רק עוברים את באר-שבע, אתה כבר היית יורד למטה לחכות לנו ולשמור מקום חניה קרוב לבית. היית מקבל את פנינו בחיוך רחב ובזרועות פתוחות כאילו אין דבר יותר חשוב יותר בעולם מלראות אותנו.

למרות שעזבתי את הבית בגיל צעיר, בכל שלב בחיי התחושה לבוא אליך ואל אמא היתה תמיד תחושה של "לחזור הביתה".
גם כשהיית בא לבקר אותנו בביתנו שבאילת - אף פעם לא היית רק אורח, אלא בן-בית. היית מתקן, מסדר, מנקה, בונה ונותן לנו תחושה שזהו חלק מביתך שלך.

לימדת אותנו מהן "שמחות קטנות". מצאת יופי ושמחה בכל דבר קטן. בפרחים, בנופים, בשירים, באוכל, ובעיקר באישתך, אמא שלנו שבכל יום התאהבת בה מחדש.

אתה יצרת לנו שמחה גדולה בכל רגע שהיית איתנו, וכך נזכור אותך לנצח.

4/2/2011
קרא: גילי כפכפי

סבא שלום יקר,
כשירון חיפש כיתוב הולם למצבה שלך, הוא העלה כאחת האפשרויות את הציטוט משירו של נתן יונתן - "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" ואז ביקשתי להסב את תשומת ליבו לשורות אחרות מאותו שיר: "מקני הסוף כרת לו עפיפון, וכשהיה לאיש מגבעולי הערבות הבוכיות נטע סוכה, מאבן המבצר האפורה בנה לו בית."

כזה היית בחייך, כמו שחקקו על השיש. בעל-לב זהב וידי-זהב, טוב ומיטיב עם קרוב ורחוק, איש משפחה, ישר דרך, אוהב אדם, אהוב על כולם ותמיד מאושר בחלקו.
בעל למופת, אב למופת וסב למופת.
כלי העבודה התלויים במרפסת המטבח הם מזכרת מפוארת למקור יצירותייך, התקנת לך פינת-חמד, עולם משלך בו הגית ויצרת את שלל יצירותיך כמעט, ממש כמעט יש מאין.

נולדנו באותו תאריך עברי – במרחק כמה שנים ושמי המקורי, על שם סבי ז"ל, הוא כשמך.
שנים רבות הרגשתי קרובה אל ליבך, וגם כשנתיב החיים הרחיק ביננו, היית ועודך חקוק בלבי.
כל אחד נושא איתו את שלום שלו, אצל כל אחד מבאי המקום היית, ונשארת. וכל אחד מרגיש בליבו ובחושיו את הווייתך.
זכות גדולה היא לי שדברי יקראו כאן למרגלות מצבתך - אני יודעת שאתה נמצא במקום הראוי לצדיקים טובי-לב וישרי-דרך. טובך נישא בלב כולנו ורוחך שומרת עלינו מכל משמר.

אוהבת,
קיטי

4/2/2011
קראה: קיטי נביעות